שדה התעופה בברלין שהפך לפארק ענק: הזמני שהפך לקבוע

בשנת 2018 מלאו עשור שנים, מאז יצאו המטוסים האחרונים משדה התעופה טמפלהוף בברלין. העיר קיבלה מתנה חד פעמית – כמעט 4 קילומטר רבועים בטבורה של העיר. שטח עצום וריק כמעט לגמרי, שניתן לתכנן ולהפוך אותו לכל דבר שאפשר להעלות על הדעת.

שלא במפתיע, המתכננים החלו לחלום על שכונות מגורים ומרכזים מסחריים בשטח השדה הישן, שיוכלו לתת מענה לגידול המהיר באוכלוסיית העיר. באותה עת החלה ברלין להתמודד גם עם עלייה במחירי השכירות, והשטח שהתפנה במרכז העיר הציע בין השאר פתרונות חברתיים, כמו הקמת פרויקט ענק של דיור בר השגה לזוגות צעירים.

אבל היו גם קולות אחרים.

כניסה בתשלום

התארגנויות של תושבים הטילו ספק בתוכניות הגרנדיוזיות, וביכולת שלהן לפתור את משבר הדיור בעיר. התושבים הציעו פתרון זמני – עד שיסיימו לתכנן את עתידו של שדה התעופה, אפשר לפתוח אותו בתור פארק זמני. בינתיים, עד שתתקבל החלטה בנוגע לעתיד המקום, תושבי ברלין יוכלו ליהנות מהמתנה הזו.

מנגד, טענו אחרים שאפשר לפתוח את שדה התעופה למבקרים – אבל לא ברור למה. מה כבר אפשר לעשות בשטח פתוח כל כך גדול ולא מפותח? החשש של המתכננים היה שהמקום פשוט לא מוכן לקבל אליו מבקרים, ואף אחד לא ירצה להגיע אליו. היו גם מי שחשבו שהמקום יהווה אמנם גורם משיכה, אבל בעיקר לפעילויות מפוקפקות. על מנת למנוע זאת, הם דרשו שהכניסה תהיה כרוכה בתשלום.

ההצעה לפתוח את שדה התעופה כפארק זמני התקבלה. בזכות הגדר שהקיפה את המקום עוד מימיו כשדה תעופה, היה אפשר בקלות להגביל את שעות הפעילות – מזריחה עד שקיעה. כך, מקבלי ההחלטות הצליחו להפחית את החשש שהפארק הזמני ימשוך אליו פעילויות לא רצויות. כך גם הצליחו להסיר את הדרישה שהכניסה תהיה בתשלום.

200 אלף מבקרים בסופ"ש

בסוף השבוע הראשון הגיעו למקום מאתיים אלף איש.

זו הייתה הצלחה בקנה מידה שאף אחד לא ציפה לו. ברלין קיבלה את המתנה שאיש לא חלם שהיא יכולה לקבל – פארק חדש במרכז העיר, פתוח בחינם לכל התושבים.

עד מהרה שדה התעופה הפך למעין ארגז חול ענק שכל תושבי ברלין יכול לעשות בו כרצונם. מסלולי ההמראה הפכו למסלולי ריצה. על כרי הדשא התפרסו משפחות שבאו לעשות פיקניק. שדה התעופה הפך למגרש שעשועים עבור רוכבי אופניים, מפריחי עפיפונים ועוד ועוד.

כמה שנים לאחר מכן, תושבי ברלין כבר היו בטוחים בעמדתם. הם אספו מספיק חתימות כדי להוביל למשאל עם, שאכן התקיים בשנת 2014. עתידו של המקום הוכרע בקלפי – 65% מהמצביעים תמכו בהשארת הפארק כפי שהוא.

פתיחתו של שדה התעופה טמפלהוף לשימושים זמניים הביאה לחשיבה מחודשת על מה שאפשר לעשות עם המקום ומשאל העם הבטיח את עתידו של הפארק כשטח ציבורי פתוח, שהעיר חייבת לשמר אותו.

בתהליך התייעצות ושיתוף ציבור שנמשך כמעט שנתיים, גובשו תוכניות לפעילויות שונות, שהפארק משמש עבורן בית. חלקים מהפארק נמסרו לקבוצות שונות של פעילים, כמו אמנים שרצו להציג במקום פסלי חוצות, מורים שמגיעים עם תלמידים לצפות בשיעורי הטבע בעשרות מינים של חרקים ובעלי חיים, וכן תושבים מהשכונות הסמוכות המגיעים לפארק כדי לטפל בגינות הקהילתיות שהקימו בו. במסלולי ההמראה של השדה יזמים מציגים כלי תחבורה חשמליים שהמציאו, ולוליינים מציעים שיעורי רכיבה על חד אופן.

"תושבי ברלין כבר היו בטוחים בעמדתם. הם אספו מספיק חתימות כדי להוביל למשאל עם, שאכן התקיים בשנת 2014. עתידו של המקום הוכרע בקלפי – 65% מהמצביעים תמכו בהשארת הפארק כפי שהוא"

מקום עם ערך

בנוסף ליוזמות שצומחות מהשטח, הפארק משמש גם כאטרקציה תיירותית. המבנים ההיסטוריים של שדה התעופה משמשים כעת כמוזיאון חי. רוב שטחי הטרמינל מושכרים לשימושים מסחריים שונים, אך זה לא מונע מהם לשמש גם כמרכז מבקרים, שמציג את ההיסטוריה המיוחדת של העיר בכלל ושל שדה התעופה בפרט – מימי מלחמת העולם השנייה ועד עיצומה של המלחמה הקרה, אז שימש כחבל ההצלה של תושבי ברלין המערבית, והיה לסמל של חיי חופש בעידן של דיכוי.

בשורה התחתונה, התהליך שעבר שדה התעופה טמפלהוף הפך למכונן. העיקר הוא לא התוצאה, אלא התהליך – ברלין בחרה בתכנון עירוני קשוב ומאוזן, בדיאלוג פתוח עם התושבים תוך כדי ניסוי מתמשך. וזו ללא ספק הדרך הנכונה.